דיבור ושפה- האם זה לא אותו דבר?

תחום השפה

שפה היא מערכת תקשורת באמצעותה מעבירים מסרים. שפה יכולה להיות מילולית ויכולה להיות לא מילולית.

תחום השפה מאגד בתוכו את החשיבה שלנו, מאגר המילים, כללי התחביר (סדר המילים במשפט), כללי השיח, השימוש בהומור, ציוניות, אבסורד ועוד. כשאדם רוצה לומר משהו, הוא יחשוב מה הוא רוצה לומר, הוא יבחר את המילים המתאימות להבעת הרעיון ולאחר מכן יסדר אותן במשפט לפי כללי התחביר הנהוגים בשפה.

תחום הדיבור

לאחר שהוא סיים עם תהליך החשיבה, הוא ירצה להוציא לפועל את המשפט שלו. תחום הדיבור הוא החלק הטכני, התנועתי (מוטורי) של קבוצת אברי ההיגוי. קבוצה זו כוללת את השפתיים, הלשון, הלסת, הלחיים, תיבת הקול (חלל הפה והלוע) ומיתרי הקול.

יש אזור במוח שמתכנן את פעולת האיברים וסדרן: האם ומתי השפתיים יפתחו או יסגרו? לאן תנוע הלשון? האם האוויר בהגייה יצא דרך הפה או האף? ועוד ועוד. לאחר שאזור התכנון הכין תוכנית פעולה, הוא שולח אותה לאזור המוטורי שמבצע את כל הפעולות הנדרשות, בתיאום ובדיוק בין כל איברי ההיגוי. התכנון והביצוע משפיעים על מאפייני הדיבור כפי שהם נשמעים לסביבה: טון דיבור גבוה (כמו אצל ילדים) או נמוך (כמו אצל גברים), עוצמת דיבור חזקה או חלשה, דיבור בקצב מהיר או איטי, דיבור בהיר עם דיקציה ברורה או דיבור "מרוח" עם דיקציה נמוכה.

אם יש קושי בתכנון הדיבור תהיה אפרקסיה* או דיספרקסיה, תלוי בחומרת הפגיעה.

אם יש קשיים בביצוע, נאמר - הפרעות בדיבור, למשל, גמגום, צרידות, דיסארתריה ועוד.

הקשר בין שפה לדיבור

חשוב לומר שהידע השפתי מאוחסן במוח שלנו באזורים מוחיים מסוימים בעוד שהפעולות המוטוריות שלנו מתרחשות באזורים מוחיים אחרים - מרוחקים יותר.

לכן, יכולה להיות פגיעה בשפה ללא פגיעה בדיבור, כך למשל האדם ידבר, אך המלל לא יהיה הגיוני, כמו שקורה באפזיה סנסורית*. כמו כן, יכולה להיות פגיעה הפוכה ובה השפה תהיה שמורה אבל מבחינה פיזית האדם לא יצליח להוציא את המילים או יתקשה מאד, כמו שקורה בדיסארתריה*.